<h1>תוספות רבינו יהודה שיר ליאון — יבמות</h1>
<h2>דף כה:</h2>
[יבמות ז' ע"ב] מצורע שחל שמיני שלו בערב פסח וראה קרי בו ביום. פירש רש"י דדוקא וראה קרי, אבל טמא מת [הוא] בעצמו נמי יכול ליכנס בעזרה, כדאמרינן במסכת סוטה [כ' ע"ב] ויקח עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו. וקשיא לר' מהא דאמרינן במשניות בריש מסכת טהרות [כלים פ"א מ"ח] החיל מקודש ממנו שאין טמאי מתים נכנסין לשם, עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם, (היכל) [עזרת ישראל] מקודש ממנו שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם. אלמא דטמא מתים אסור ליכנס בחיל וכל שכן לעזרת נשים. וי"ל דמדרבנן הוא דאסור, מדאורייתא מותר. ורש"י אזיל לטעמיה דמפרש דתנא קמא פליג אדר' יוחנן ואית ליה דאית ביה עשה מדאורייתא מיהא. אי נמי כמו שאפרש. לכך נראה דלאו דוקא נקט "וראה קרי" דה"ה טומאת מת מדרבנן, והא דנקט וראה קרי לרבותא נקטיה, דאפילו טבול יום דקרי שהוא משולח חוץ לב' מחנות דאורייתא נדחה מפני הפסח. וא"ת והא אמרינן במסכת סוטה [שם] הוציאוה שלא תטמא את העזרה, ופריך למימרא דטמא מת אסור במחנה לויה, והכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו, ומשני חיישינן שמא תיפרס נדה. ואמאי לא משני דמדרבנן מטמא ומשום הכי קאמר הוציאוה. ואומר ר' דכי אמרינן דטמא מת אסור ליכנס בתוך העזרה מדרבנן היינו היכא דנטמאת חוץ לעזרה, אבל היכא שנטמאת בעזרה אינו צריך להוציא חוץ לעזרה ו[כן מוכח] מהא דאמרינן במסכת תמיד פ"ק [כ"ה ע"ב] אירע קרי באחד מהם יצא וילך במסיבה [ההולכת לו תחת] הבירה והנרות דולקות מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה ומדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד, וזה היה כבודו מצאו נעול בידוע שיש שם אדם, ירד וטבל ועלה ונתחמם כנגד המדורה וכו'. פירוש בית הכבוד היה שם, משום דאמרינן בעלמא [חולין כ"ד ע"ב] בעל קרי שטבל ולא הטיל מים ולא עשה כלום, לפי שנשאר באמה מן הקרי. וא"ת וליעבדו גומא [וישתין שם] וי"ל משום הכי היה שם בית הכסא שישב עליה בשעה שישתין, דאמרינן בעלמא [ברכות מ' ע"א] אין מי רגלים כלים אלא בישיבה מפני ש[ניצוצות נתזין ויהא] נראה ככרות שפכה, ואינו משתין בו [מעומד]. וקתני התם דהלך וישב אצל אחיו [הכהנים] במדורת בית המוקד. ומדורת המוקד חציו בקודש וחציו בחול [מדות פ"א מ"ו], וכל שכן שמותר בעזרת נשים שכולה בחול, אלמא כיון ש[הטומאה] באה לו שם אינו צריך לצאת. [וכן נמי] אמרי' בסנהדרין פרק אלו הנחנקין [פ"א ע"ב] כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו [לב"ד אלא] פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפצעין את מוחו בגזירין, דווקא חוץ לעזרה מוציאין אותו והורגין אותו בעזרת נשים, אלמא [דהיכא] שהטומאה באה לו שם אין צריך [להוציאו מעזרת נשי]ם. ואומר רבי דאין חילוק בין היכא שהטומאה באה לו בפנים בין שבאה לו בחוץ, דבכל ענין אין טבול יום [נכנס] לעזרת נשים. והא דתמיד לק"מ, שמדורת בית המוקד הרי היא מן הצדדין לצד צפון ואין (לו) [דרכן] ליכנס בעזרה דרך שם ולא נתקדש כל כך שלא יכנס שם טבול יום, אבל עזרת נשים שדרך שם כל העולם נכנסין בעזרה שם החמירו יותר. וההיא דסנהדרין לק"מ דמה שמוציאין חוץ לעזרה, היינו חוץ [מכל] העזרות. והא דלא משני בסוטה דמשום טומאה הוציאוה, אומר רבי דמתניתין מיירי בטומאה דאורייתא, מדקתני הוציאוה הוציאוה במהירות, ש"מ דאיכא טומאה דאורייתא, דאי ליכא אלא טומאה דרבנן אם כן אמאי ממהרין אותה כל כך להוציא, היה להם להוציא אותה בנחת, שאם טהורה היא חיה, ואם מתה אין כאן טומאה כי אם מדרבנן, ושמא לא תהא מיתה עד שיהיו לחוץ. [וקשי] לפי מה שפירש הר"י דבית המוקד היו נכנסין שם טבולי יום, אם כן ליכנס מצורע שראה קרי [בשמיני] שלו דרך בית המוקד, ובית המוקד חציו בקודש וליתן ידיו לבהונות לאותו חציה שהיא מקודשת. (אלמא) [אבל] לפירוש ריב"א לא קשי מידי דמפרש לעיל [פסחים פ"ה ע"ב] דקתני מפני מה לא קדשו שער ניקנור מפני שמצורעין מכניסין ידם לבהונות דרך שם. וקשי לר' יב"א ליקדשו שער ניקנור ויהיו מצורעים לחוץ ויתנו ידיהם לשער ניקנור שהיא מקודשת. ומשני דאפילו נתקדש שער ניקנור אין זה לפני י"י, אלא אם נכנסין לתוך העזרה ממש. ה"נ בית המוקד אע"פ שנתקדשה חציה אין זה לפני י"י. אבל אם נתקדשה לפני י"י קרינא ביה. א"כ קשי נמי אמאי לא היו נכנסין מצורעים [דרך מדורת בית] המוקד וליכנסו ידיו בחציו מקודשת. דאע"ג דהיא לצדי צפון איכא מ"ד במסכת [זבחים]... ושוחטין נמי שם קדשי קדשים. [זה כתוב בגליון]... דרבנן. ואומר ריב"א דש[מא] (חט) דרך גגין ועליות [לא] נתקדשו... שוחט מן הצד דרך בית המוקד (ששמ) שטמיאי מתים ואפילו טבולי יום [נכנסין] לשם.
[יבמות ז' ע"ב] וא"ר יוחנן אפילו עשה אין בו... דר' יוחנן פליג אברייתא. דתנא קמא דברייתא אית [ליה] דעשה איכא מדאורייתא, ור' יוחנן סבר דאין [זה אלא עשה] מדרבנן. ואינו נראה, חדא דאם כן הול"ל ר' יוחנן אומר. ועוד והלא ר' יוחנן אינו תנא דאם איתא דר' יוחנן היה תנא [א"כ בפ"ק] דכתובות [ח' ע"א] דפריך מהברייתא לר' יוחנן דאמר חתנים [מן המנין] ואין אבלים מן המנין, לישני ליה ר' יוחנן תנא הוא ופליג, כי היכי דמשני התם לרב רב תנא הוא ופליג. [ואי]ן זה קשיא, דתרי ר' יוחנן [הוו], אחד ר' יוחנן דמיירי בברייתא כדאמרינן בנדה מאימתי פתיחת הקבר ר' יוחנן אמר שלש... וכן נמי אמרינן לקמן בערבי פסחים בתחילתו [פסחים ק"ד ע"א] תנאי היא דא"ר יוחנן בנן של קדושים אומר אחת ונהגו העם לומר שלש. אלמא דמיירי בברייתא. מיהו אין נראה לפרש דרבי יוחנן פליג אתנא דברייתא, [דאם כן] פליג תנא (קמא) דברייתא אההיא דתמיד [כ"ה ע"ב] דטבול יום אינו יוצא ממחנה לויה אלמא לאו ברייתא היא. וכן נמי משמע במשניות [כלים פ"א מ"ח] דקתני החיל מקודש הימנו שאין טמאי מתים נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם, אבל בחיל משמע שטבול יום נכנס לשם, אלמא דבמחנה לויה נכנס טבול יום, שהרי הבית עד שער ניקנור הוי מחנה לויה, כדאמרינן במשניות [זבחים קט"ז ע"ב] מחנה לויה עד שער ניקנור הוי מחנה לויה. ואיכא למימר דר' יוחנן אמורא הוא ופליג אברייתא, דס"ל כהני משניות דסברי דטבול יום אינו אסור במחנה לויה כי אם מדרבנן, ופליגי בה הברייתא והמשנה. ועוד י"ל דאיכא תנאי בפ"ב דזבחים [י"ז ע"ב] במחוסר כיפורים של זב [אי] כזב דמי או לא, הכא נמי הוי מחוסר כיפורים של מצורע דהוי כזב. ופליגי בהא, דת"ק סבר דאיכא עשה מן התורה דמחוסר כיפורים של מצורע כמצורע דמי, ורבי יוחנן סבר דמדאורייתא אין בו עשה, דמחוסר כיפורים של מצורע לאו כמצורע דמי. ואינו נראה להרב ר' חיים, דהא דאמרינן התם דפליגי במחוסר כיפורים של זב כזב דמי היינו לגבי שאם עבד חילל דטמא הוא, אבל לגבי לטמייה ב' מחנות דברי הכל לאו כזב דמי. והכי נמי פרק ארבעה מחוסרי כפרה [כריתות י' ע"א] קאמר נמי התם דפליגי במחוסר כפורים כזב דמי או לא, וקא פליגי גבי פסחים הכא בטומאה דזבין ויולדות אינן אוכלות בפסח ראשון ואפילו טבול יום דזב למ"ד כזב דמי, אבל לגבי טמויי ב' מחנות לא. וא"ת הא אמרינן במסכת נזיר פ"ג מינין [מ"ה ע"א] (גבי פסול עבודה) אלא אמר אביי טבול יום של זב כזב דמי ואפילו הכי כיון דמחוסר כפרה [הוא] לא עייל. ואומר רבי דאפילו לגבי טמויי מחנות אמרינן התם כזב דמי ובפ"ב דזבחים [שם] אמרינן כולי עלמא מחוסר כפורים של זב כזב דמי. ואומר רבי דודאי היכא דאיכא תרתי דהוי טבול יום ומחוסר כיפורים הרי הוא כזב לגמרי, אבל מחוסר כיפורים ואינו טבול יום אמרינן בזבחים דלאו כזב דמי. וא"ת והרי טבול יום דמצורע דאמרינן הכא דאינו כזב שאינו אסור כי אם מדרבנן. וי"ל דהכא אינו טבול יום מטומאת מצורע אלא מטומאת [בעל קרי], ואינו כמצורע, אבל מחוסר כיפורים בו... היה של זב הרי הוא כזב גמור ... ת. ועוד קשי אי אמרינן דפלוגתא דזבחים פ"ב [דמחוסר] כיפורים של זב כזב דמי או לא הוי לגבי [מחנה לויה] קשיא דרבא אדרבא דבמסכת כריתות פרק שני [י' ע"א] אמר רבא דמחוסר כפורים דזב כזב והכא סבר לה רבא כר' יוחנן דאמר דאפילו עשה אין בו וקסבר דמחוסר כפרה של מצורע לאו כמצורע דמי. [ועוד פירש רש"י] בזבחים דמחוסר כפרה של זב כזב דמי היינו לגבי האי דהוי אב הטומאה כזה לקדשים [למנות בו ראשון] ושני, אינו נראה דא"כ קשי הא דאמרינן בשלהי מסכת נדה [ע"א ע"ב] הרי הוא כטמא מת לקדשים קסבר חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמי ולפסול אחד ואתיא [כאבא] שאול דתניא טבול יום תחילה לקודש לטמא שתים ולפסול [אחד, משמע אבל לרבנן לא אלא ודאי הוא] כמו שפירשתי.
